בראשית, פרק ל״ה, פסוק ט׳

לאחר שנות גלות ארוכות שב יעקב למקום שבו החל את דרכו, וכעת וַיֵּרָא אֱלֹהִים אליו בהתגלות ישירה של ה' בכבודו ובעצמו, ולא באמצעות מלאך. המילה עוֹד, שמשמעותה פעם נוספת, מדגישה שזוהי התגלות שנייה באותו מקום בדיוק, המתרחשת כעת עם שובו בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם ומלמדת שהשכינה שורה שם בזכות מעלתו הרוחנית. ה' חותם את ההתגלות כאשר הוא וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ בברכת אבלים שנועדה לנחמו על מות מניקת רבקה, או לחלופין כשכר על קיום נדרו הישן. ברכה זו מבטיחה ליעקב ולזרעו השגחה אלוהית תמידית ועל-טבעית, ונקשרת לשינוי שמו לישראל תוך הותרת השם יעקב כרמז לייעודו העתידי מול עשו.