בראשית, פרק ל״ה, פסוק ח׳

במהלך מסעו של יעקב חזרה לארץ כנען, וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, אשר הגיעה אליו כדי להודיע לו שחלף זעם אחיו או כדי לסייע בגידול ילדיו. היא נטמנה למרגלות ההר שעליו שכנה העיר, ולכן נאמר וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל, בשיפוליו של מישור משופע או תחת עץ ממש המכונה תַּחַת הָאַלּוֹן. יעקב בכה על המיניקת המסורה, אך וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת גם משום שבאותו מקום קיבל את הבשורה על מות אמו רבקה, ולכן התקיים שם בכי כפול. התורה הסתירה את פטירת רבקה ורמזה עליה רק דרך מות מיניקתה כדי להגן על כבודה ולמנוע הלוויה שבה עשו יהיה המלווה היחיד. בעקבות האבל הכבד הסתלקה מיעקב השכינה זמנית, אך ה' נגלה אליו מיד לאחר מכן כדי לנחמו ולברכו בברכת אבלים.