לאחר הריגת אנשי שכם, משפחת יעקב מוצאת את עצמה במצב של פגיעות עצומה. הם עוזבים את המקום כשהם מוקפים באוכלוסיות עוינות, אך במקום מסע של הימלטות עקובה מדם, משתרר שקט מוחלט. פחד משתק ובלתי מוסבר נופל על תושבי האזור, ומונע מהם לנקום את החרבת העיר.
הפרשנים מסבירים כי המילה חִתַּת משמעותה פחד (רש"י). מבחינה דקדוקית, השורש של המילה הוא ח-ת-ת, והדגש נועד לפצות על אות שחסרה בהגייה, כך שהכוונה היא למחתה, אימה גדולה ונוראה (אבן עזרא, מחוקקי יהודה). באשר למילה הֶעָרִים, יש המפרשים אותה לא כיישובים, אלא מלשון "ערים" שמשמעותו אויבים ושונאים, כך שהפחד נפל ישירות על מבקשי רעתם (הכתב והקבלה).
נקודת הזמן הקריטית שבה התרחש הנס מודגשת במילה וַיִּסָּעוּ. עזיבת עיר מבוצרת ויציאה לדרך פתוחה מציבות את המשפחה בסכנה גדולה. יתרה מכך, עצם הנסיעה מצטיירת כבריחה של פליטים מבוהלים, מצב שבדרך כלל מעורר את האויב לרדוף ולתקוף. דווקא בשל כך, נדרשה התערבות אלוהית מיוחדת שתעצור את הרודפים בדיוק ברגע זה (ספורנו, אור החיים, אלשיך). אף על פי שבני יעקב טרם התפללו לישועה, השגחת ה' לא עזבה אותם והגנה עליהם מרחוק (העמק דבר).
מדוע בעצם וְלֹא רָדְפוּ יושבי הארץ? הפרשנים מציעים מגוון סיבות מרתקות המשלבות בין הנס לטבע. הגישה המרכזית רואה בכך פחד אלוהי ישיר: הגויים הבינו כי החרבת עיר שלמה על ידי שני אנשים בלבד היא אירוע על טבעי, והם חששו שעונש אלוהי דומה יוטל גם עליהם בשל חטאיהם. בנוסף, יראת השמים העמוקה שפיעמה בבני יעקב הוקרנה החוצה והטילה אימה על סביבתם (מלבי"ם).
לצד זאת, יש המציעים הסבר פסיכולוגי ופוליטי: תושבי האזור פשוט לא ידעו מהו גודל המחנה של יעקב. השמועות על חורבן שכם יצרו פחד נורא, ובהיעדר בריתות חזקות בין הערים השונות, רבים העדיפו להישאר אדישים ולא להתערב בסכסוך שלא נגע להם ישירות (ביאור שטיינזלץ).
זווית ייחודית ומפתיעה מסבירה את חוסר התגובה מתוך עולם האמונות של הכנענים עצמם. תושבי שכם שנימולו נתפסו בעיני שכניהם כמי שבגדו באלילי הארץ והתגיירו. לכן, כאשר שכם נחרבה, הערים הסביבותיות ראו בכך עונש מוצדק מאת האלילים שלהם על נטישת העבודה הזרה, ולא הרגישו כל צורך לנקום את דמם (תולדות יצחק, צאינה וראינה).
למרות השקט המתואר בפסוק, ישנה מסורת שלפיה אכן נערכו מלחמות גדולות מול שכני שכם, אך התורה בחרה לקצר ולהסתיר את הנס, ולהתמקד בפחד הפלאי שסיים את המערכה ללא אובדן של איש מאנשי יעקב (ביאור יש"ר).
עם זאת, להינצלות הזו היה מחיר. למרות שניצלו מהשמדה, החשש של יעקב שהמעשה יבאיש את ריחו בעיני יושבי הארץ התממש במלואו. בניגוד לאברהם ויצחק שכרתו בריתות עם שכניהם, משפחת יעקב נותרה מבודדת לחלוטין, ללא כל קבלה או ברית מצד עמי כנען (קונטרס חיבה יתירה).
לבסוף, מסע זה של משפחת יעקב משמש כסמל לעתיד: כשם שכאן נפל פחד על הגויים בעת נסיעתם, כך בעתיד, כאשר עם ישראל ייסע במדבר, ירעדו מפניהם כל העמים (קיצור בעל הטורים).