מאחורי פטירתה של דמות משנית לכאורה, טומן בחובו הפסוק רבדים של אבל משפחתי, סודות והשגחה אלוהית. במהלך מסעו של יעקב חזרה לארץ כנען, התורה עוצרת את רצף האירועים כדי לדווח על מותה של מיניקת אמו. הגישה הפשטנית גורסת כי התורה פשוט מונה את כל התחנות והמקומות שעבר יעקב בדרכו, וזו הייתה אחת מהן [רשב"ם, ביאור יש"ר].
עם זאת, עולה השאלה כיצד הגיעה דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה למחנה יעקב. דעה רווחת בקרב הפרשנים היא שרבקה קיימה את הבטחתה ליעקב ושלחה את דבורה לחרן כדי להודיע לו שחלף זעמו של עשו ולבקש ממנו לשוב הביתה. דבורה יצאה לדרך, אך נפטרה במהלך המסע חזרה עם יעקב [רש"י, רד"ק, בכור שור, חזקוני, צאינה וראינה, משכיל לדוד, ביאור יש"ר]. גישות אחרות מציעות שדבורה הצטרפה ליעקב כדי לסייע בגידול ילדיו מתוך אהבתה לרבקה, או ששבה עמו ארצה כדי לזכות ולראות שוב את גבירתה [רמב"ן, טור הארוך, שד"ל].
הכתוב מציין כי היא נקברה מִתַּחַת לְבֵית אֵל. מאחר שהעיר בית אל שכנה על הר, הכוונה היא שהקבורה נערכה למרגלותיו [רש"י, מזרחי, שטיינזלץ]. המיקום המדויק מתואר כמקום תַּחַת הָאַלּוֹן. חלק מהמפרשים מסבירים שהמילה "אלון" מתארת מישור משופע, והקבר היה בחלקו התחתון של המישור [רש"י, מזרחי, נתינה לגר, ברכת אשר], בעוד אחרים מזהים זאת כעץ ממש, כגון בלוט או ערמון [רד"ק, ביאור יש"ר]. מסורת מדרשית קושרת עץ זה ל"תומר דבורה" המוכר מתקופת השופטים [הדר זקנים, דעת זקנים].
יעקב קורא למקום אַלּוֹן בָּכוּת. הפרשנים מסכימים כי הבכי העז לא היה רק על המיניקת הזקנה, למרות הכבוד הרב שרחשו לה על מסירותה [שד"ל, שטיינזלץ], אלא שכאן הגיעה ליעקב הבשורה המרה על מותה של רבקה אמו. רמז לכך מוצאים חכמים במילה "אלון", שמשמעותה ביוונית היא "אחר", כלומר, התקיים במקום בכי אחר וכפול [רד"ק, רש"י, שד"ל]. יעקב התאבל עמוקות על אמו הצדקת ששלחה אותו לדרכו, אך לא זכתה לראותו בשובו [רמב"ן, טור הארוך, רבנו בחיי, צרור המור, ביאור יש"ר]. הפסוק מלמדנו גם מוסר השכל על החובה לכבד את המיניקת המשתדלת בגידול הילדים, מידה כנגד מידה על מסירותה [שד"ל].
התורה בחרה להעלים את ציון מותה של רבקה ולרמוז עליו רק דרך פטירת מיניקתה, כדי להגן על כבודה. באותה עת, אברהם כבר נפטר, יצחק היה עיוור ומרותק לביתו, ויעקב שהה בדרך. אילו נערכה לה הלוויה פומבית, עשו היה היחיד שהולך אחר מיטתה. מצב זה היה גורם לבריות לקלל את הרחם שהוליד בן רשע. כדי למנוע זאת, הוציאו את מיטתה לקבורה בלילה ובחשאי, וכך גם הכתוב הסתיר את דבר מותה [רש"י, רמב"ן, רבנו בחיי, צאינה וראינה, ברטנורא, דברי דוד]. יש שהוסיפו כי מותה של רבקה לא לווה בכבוד הראוי לה בשל היעדרות אוהביה ושנאתו של עשו כלפיה [רמב"ן, טור הארוך].
בעקבות האבל הכבד, הסתלקה מיעקב השכינה באופן זמני, שכן אין היא שורה מתוך עצבות [ספורנו]. אולם מיד לאחר מכן, ה' נגלה אל יעקב בבית אל. התגלות זו נועדה לנחם אותו ולהעניק לו "ברכת אבלים", כשם שה' בירך את יצחק לאחר מות אברהם [רמב"ן, טור הארוך, רבנו בחיי, גור אריה, ביאור יש"ר]. מיתת הצדיקים וההספד עליהם היוו זכות שאפשרה את ההתגלות האלוהית המחודשת במקום [מלבי"ם].