סיכום שנותיו של יצחק חותם את תקופת חייו ומייצר נקודת מעבר ברורה אל סיפורי הדור הבא. ציון גילו מופיע כאן כחלק מסגירת מעגל, אף על פי שמבחינה כרונולוגית, אירועים מאוחרים יותר כמו מכירת יוסף התרחשו עוד לפני שיצחק הלך לעולמו [רש"י, מובא ברמב"ן ובטור הארוך].
הפרשנים מסבירים כי דרכו של המקרא היא לסיים לחלוטין את תיאור חייו, תולדותיו ומותו של אדם, ורק אז לפתוח בסיפורי הדור שאחריו. עם זאת, עולה השאלה מדוע מיתת יצחק לא הוקדמה לתיאור הולדת ילדיו של יעקב, כפי שנעשה בתיאור מותו של אברהם. הסיבה לכך היא שהתורה בחרה לעכב את סיכום ימיו עד לשלב זה, כדי להדגיש שיצחק זכה לאריכות ימים ולשיבה טובה, וסיים את חייו רק לאחר שיעקב, בנו המבורך ממשיך דרכו, שב אליו בשלום. בנוסף, הדבר ממחיש את הכבוד האחרון שחלקו לו עשו ויעקב, ששיתפו פעולה וקברו אותו יחד [רמב"ן, הטור הארוך]. אף על פי שהכתוב אינו מציין במפורש שיצחק נקבר במערת המכפלה, הדבר מובן מאליו מתוך ההקשר; מאחר שצוין קודם לכן שהוא התגורר בחברון, ברור שנקבר באחוזת הקבר של אבותיו שבעיר [רמב"ן].
בחינה מדוקדקת של המילים וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק חושפת פרט לשוני ייחודי: בניגוד לאברהם, יעקב ויוסף, שאצלם התורה משתמשת בשורש ח.י.ה (כמו "שני חיי" או "ויחי") לתיאור שנותיהם, אצל יצחק המילה "חיים" נעדרת. השמטה זו משקפת את המורכבות והקשיים שאפיינו את שנותיו. מיום היוולדו ועד לעקידה הוא היה רווק, ומצב של אדם ללא אישה נחשב כחיים חסרים. יתרה מכך, מיד לאחר העקידה החלו עיניו לכהות והוא סבל מעיוורון. בשל תקופות ארוכות אלו, שבהן חווה חוסר שלמות או סבל, התורה מונה את ימיו ושנותיו, אך נמנעת מלהגדיר אותם במונח המלא "חיים" [אור החיים].