רשימת בני יעקב נחתמת בציון מקום הולדתם, פדן ארם. קביעה גורפת זו מעוררת קושי עובדתי בולט, שכן בנימין נולד בארץ כנען ולא בפדן ארם. סתירה זו עומדת במוקד הדיון הפרשני, המציע דרכים שונות ליישב את הכתוב.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתורה נוקטת כאן לשון הכללה והולכת אחר הרוב [אבן עזרא, רד"ק, הטור הארוך, ריב"א, ביאור יש"ר, חזקוני]. מכיוון שאחד עשר מתוך שנים עשר הבנים נולדו בפדן ארם, הכתוב מייחס את מקום הלידה לכולם יחד, ואינו חושש להוציא מן הכלל את בנימין. סגנון זה, שבו הכתוב מתעלם ממיעוט לטובת הרוב, מצוי במקומות נוספים במקרא, כדוגמת מניין שבעים הנפש שירדו למצרים, הכולל בתוכו גם את מי שלא ירד בפועל אלא נולד שם [מחוקקי יהודה, חזקוני]. מנגד, ישנה דעה ולפיה הכתוב מתייחס במכוון רק לאלו שנולדו בפדן ארם, כדי להוציא מהכלל את בנימין שנולד בארץ ישראל [ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת מציעה כי ישנה הצדקה מהותית לכלול את בנימין כיליד המקום. על פי קו מחשבה זה, מכיוון שתפילת רחל לזרע נוסף, שבה אמרה "יוסף ה' לי בן אחר", נישאה בעודה בפדן ארם, מעלה עליו הכתוב כאילו נולד שם בפועל [ריב"א, חזקוני].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת למילה יֻלַּד, המופיעה בלשון יחיד אף על פי שהיא מתייחסת לרבים. בעוד שיש מי שרואה בכך תופעה לשונית רגילה שבה לשון יחיד משמשת כדרך כלל לציון קבוצה [רד"ק], אחרים מוצאים בכך רמז נסתר. העובדה שלא נכתב "יולדו" בלשון רבים אלא הושמטה אות כדי ליצור צורת יחיד, באה לרמוז בסתר על אותו בן יחיד, בנימין, שנולד בארץ כנען ונחסר מרשימת ילידי פדן ארם [אבי עזר].