קרה לכם פעם שקראתם סיפור ארוך ורציתם לדעת איך בדיוק הוא מסתיים לפני שמתחילים פרק חדש לגמרי? כך התורה עושה עכשיו עם יצחק אבינו. היא מסכמת את כל שנותיו וסוגרת את הסיפור שלו, כדי שנוכל לעבור לסיפורים של הדור הבא. האמת היא שיצחק חי עוד הרבה שנים, אפילו בזמן שיוסף נמכר, אבל התורה בחרה לספר לנו על סוף חייו דווקא עכשיו. הסיבה לכך היא כדי להדגיש שהוא זכה לחיים ארוכים וטובים, והכי חשוב, שהוא זכה לראות את יעקב בנו חוזר אליו הביתה בשלום. זה גם מראה לנו את הכבוד הגדול שעשו ויעקב נתנו לו, כשהם שיתפו פעולה וקברו אותו יחד בחברון, במערת המכפלה של אבותיו.
אם נקרא בעיון את המילים וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק, נגלה דבר מעניין. אצל אברהם, יעקב ויוסף, התורה משתמשת במילה "חיים", אבל אצל יצחק המילה הזו חסרה. הסיבה לכך היא שיצחק התמודד עם לא מעט קשיים. הוא חיכה זמן רב מאוד עד שהתחתן, ובהמשך חייו הוא לא יכול היה לראות וסבל מעיוורון. בגלל התקופות המורכבות האלה, התורה סופרת את הימים שלו, אך רומזת לנו שהם לא תמיד היו קלים.