בראשית, פרק ל״ה, פסוק י״ח

ברגעיה האחרונים, בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, אספה רחל את שארית הכרתה כדי לקרוא לילד בשם, בתיאור המאשר את פטירתה המיידית אך גם מרמז על נצחיות הנשמה העוברת למצב חדש. מתוך ייסורי הגסיסה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־אוֹנִי, שם המבטא את אבלה, את צערה הפיזי העמוק, או את התחושה שהרך הנולד נטל את כוחה. אולם יעקב סירב להעניק לבנו שם המנציח יגון ומוות, ולכן וְאָבִיו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין. בכך הוא שמר על בחירתה אך הפך את משמעות המילה "און" מכאב לכוח וגבורה המסומלים ביד ימין, או לחלופין ציין כי זהו בנו יליד הדרום, ואף רמז על היותו בן זקונים שישמש לו כמשענת.