יעקב קורא למשפחתו לעלות למקום בטוח ולהודות לה' על שניצל מאויביו. אף שהוא פותח בלשון רבים באומרו וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, הוא עובר מיד ללשון יחיד, וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ, שכן קביעת המקום הקדוש לעתיד היא משימתו האישית. המזבח נועד לקבע את זיכרון ההצלה וההודאה על הפחד שחווה בְּיוֹם צָרָתִי לפני המפגש עם עשיו, אך השימוש בזמן הווה בביטוי לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בלשון יחיד, מלמד גם על אחדות ה' ועל כך שהמקום משמש מוקד תפילה חי להשגחתו התמידית. לבסוף, יעקב מדגיש שה' היה עִמָּדִי, כלומר עמד לצידו וסמך אותו לאורך כל המסע.
בראשית, פרק ל״ה, פסוק ג׳
פרשת וישלח
וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.