בראשית, פרק ל״ה, פסוק י״א

ה' מכריז בפני יעקב אֲנִי אֵל שַׁדַּי, כדי להעיד על כוחו לנצח את חוקי הטבע ולברך ללא צורך בהכנות טבעיות. אף על פי שהמילים פְּרֵה וּרְבֵה מנוסחות כציווי, זוהי למעשה ברכה המבטיחה את לידתו הקרבה של בנימין ואת קיומו הנצחי של זרע יעקב מול גזרות האומות. ההבטחה כי גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ רומזת לשבטים החדשים שעתידים להתווסף, בנימין, אפרים ומנשה, וכן לייעודם של בני יעקב להקים אומה אחת שלמה המורכבת משבטים בעלי אופי מגוון. הברכה נחתמת בהבטחה וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ, כלומר מגופך, אשר מבטיחה ריבונות של מלכים ראויים מתוך העם, ומכוונת במדויק למלכים שאול ואיש בושת שעתידים לצאת מבנימין שטרם נולד.