בראשית, פרק נ׳, פסוק כ׳

הניגוד בין כוונות האדם להשגחה האלוהית מודגש במילה הפותחת וְאַתֶּם, המעמידה את תוכנית האחים בסתירה מוחלטת לתוצאה. יוסף מבהיר כי אף שחֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, ה' הפך את המעשה עצמו, המרומז במילה חֲשָׁבָהּ בלשון נקבה, לטובה. יוסף אינו נוטר טינה משום שה' הוא שגרם לאחים לראות בו אויב כדי להוביל לפעולת העֲשֹׂה של הצלת ההמונים ברעב המתרחשת ממש כַּיּוֹם הַזֶּה, ולכן הם פטורים מעונש כמי שהתכוון למזוג רעל אך מזג בטעות יין משובח שנועד לְהַחֲיֹת עַם־רָב. מנגד, יש המדייקים מניסוח הפסוק כי האחים רק תכננו להרע ליוסף אך לא מכרו אותו בפועל, ולכן סבלם נועד לכפר על מחשבתם בלבד.