בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״ד

רגעיו האחרונים של יוסף מוקדשים להעברת מסר של ביטחון לקראת שנות הגלות הקשות. באומרו אָנֹכִי מֵת הוא מציג ניגוד בין מותו המוקדם וחוסר יכולתו להמשיך לשמש להם למשענת, לבין נצחיותו של ה' שידאג להם מעתה והלאה. הוא מנחם אותם בהבטחה וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, שמשמעותה כי ה' יזכור וישגיח עליהם גם בתוך השעבוד, כאשר הכפילות בלשון משמשת מסורת סודית לזיהוי הגואל האמיתי וכן רמז לשתי גאולות עתידיות. מתוך ביטחון מוחלט שהגאולה אכן תתרחש, הוא מצהיר כי ה' וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם אל ארץ האבות, ובוחר בלשון עלייה ולא בחזרה משום שהוא פונה לדור חדש שכבר נולד וגדל במצרים.