מסע ההלוויה המפואר של יעקב אבינו בארץ כנען מגיע לסיומו, והפמליה העצומה עושה את דרכה חזרה למצרים. חזרתם של בני יעקב והמצרים אינה רק מסע טכני, אלא אירוע המשקף שינויים במעמדם של האחים, בהלכות אבלות ובכבוד שרחשו העמים ליעקב.
הכתוב מדגיש את סדר השבים ומקדים את יוסף ואחיו למצרים, באומרו הוּא וְאֶחָיו וְכָל־הָעֹלִים אִתּוֹ. ציון זה משקף שינוי בולט לעומת מסע ההלוויה אל ארץ כנען, שם צעדו המצרים בראש המחנה והאחים מאחוריהם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשינוי נובע מכבוד רב שהתעורר בקרב המצרים; לאחר שראו את מלכי כנען חולקים כבוד ליעקב ותולים את כתריהם על ארונו, החלו גם המצרים לכבד את בניו ונתנו להם לצעוד בראש הפמליה בחזרה [רש"י, צרור המור, דעת זקנים, הדר זקנים, צאינה וראינה].
מנגד, יש המסבירים את שינוי הסדר מסיבות פרקטיות של מנהגי אבלות. בדרך אל הקבורה נהוג שהעם צועד תחילה והאבלים בסוף, אך בחזרה מן הקבר האבלים הולכים בראש והעם אחריהם [הכתב והקבלה]. בנוסף, מנהג המצרים היה לסיים את האבלות עם הקבורה עצמה, בעוד שאצל בני יעקב האבלות רק החלה לאחריה, ולכן עם סיום הקבורה הצטרף יוסף אל אחיו האבלים [קונטרס חיבה יתירה]. גישה שונה לחלוטין מציעה כי המצרים הציבו את האחים לפניהם מתוך חשש שמא ינצלו את ההזדמנות ויברחו חזרה לארץ כנען, ולכן רצו להשגיח עליהם מקרוב [ריב"א, הדר זקנים].
הדגשת הפסוק כי שבו וְכָל־הָעֹלִים אִתּוֹ באה ללמד שאיש מכל המחנה העצום, על רכבו ופרשיו, לא חסר ולא נפגע בדרך. הדבר משמעותי במיוחד לאור מסורת חז"ל שבמהלך הקבורה התרחשה מלחמה קשה מול עשיו על מערת המכפלה. בזכות התעסקותם במצווה ובזכותו של יעקב הצדיק, חזרו כולם בשלום, שכן "שלוחי מצווה אינם ניזוקים" לא בהליכתם ולא בחזרתם [רבנו בחיי, אור החיים, צרור המור]. הגנה זו חלה במלואה על אלו שכוונתם העיקרית הייתה לשם המצווה ונשארו עד תום הקבורה [אור החיים].
בסיום הפסוק מודגשת פעולתו של יוסף במילים אַחֲרֵי קׇבְר֥וֹ אֶת־אָבִיו, אף שקודם לכן נאמר שכל האחים קברו את יעקב. ייחוד הקבורה ליוסף נועד להראות שהוא קיים את שבועתו האישית לאביו במלואה וללא ספק [רבנו בחיי]. יתרה מכך, האחים עצמם הניחו ליוסף להתעסק ולהוביל את הקבורה, שכן כבודו של יעקב הוא שיתעסק בו אדם במעמד של מלך [תורה תמימה]. כפילות הלשון בפסוק, המזכירה את הקבורה פעמיים (לִקְבֹּר... אַחֲרֵי קׇבְר֥וֹ), מרמזת על תהליך קבורה מורכב; על פי המסורת, האבות קבורים במערת המכפלה בתנוחת הסבה, וכדי לקבור את יעקב היה צורך לפנות תחילה את יצחק ולהעבירו לימינו של אברהם, ורק לאחר מכן ניתן היה לקבור את יעקב במקומו הראוי [צפנת פענח].