מסע ההלוויה המלכותי של יעקב אבינו מותיר חותם עמוק לא רק על מלוויו, אלא גם על יושבי הארץ הזרים, עד כדי קריאת שם המקום על שם האירוע. הכתוב מציין את יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי, ביטוי שרוב הפרשנים מבינים כפשוטו – התושבים המקומיים של אותה ארץ, אשר לא הכירו את הרקע לבואה של שיירת הענק [רשב"ם, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המזהים תושבים אלו באופן ספציפי עם המלכים סיחון ועוג, שנקראו גם הם כנענים [חזקוני], אם כי זיהוי זה מעורר תמיהה היסטורית באשר לעצם נוכחותם של שניהם בעולם באותה תקופה [ברכת אשר].
ראיית הָאֵבֶל על ידי הכנענים אינה מתייחסת רק לעצב. המושג אֵבֶל מוסבר לא כצער שבלב בלבד, אלא כמצב של בלבול, מבוכה וטירוף הדעת, התוקף את האדם כשהוא ניצב מול מציאות מוגמרת ובלתי הפיכה שאינו יודע כיצד להתמודד עמה [הכתב והקבלה]. כאשר ראו הכנענים את סדר ההלוויה העצום ואת הכבוד שחלקו אומות העולם לארונו של יעקב, הם נתקפו ביראה ופחד. בתגובה לכך, הם ביצעו פעולות המבטאות הכנעה ושפלות רוח, כגון התרת חגורותיהם או קשרי כתפיהם [תורה תמימה].
מתוך פליאה עצומה, המקומיים ממש הצביעו באצבעם, כפי שמדגישה המילה זֶה, והכריזו: אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם [תורה תמימה]. הם נדהמו מגודל הכבוד, וציינו שאפילו במצרים עצמה לא נערך מעולם אבל כבד כל כך לאיש [ביאור יש"ר]. הפרשנים מסבירים מדוע האבל מיוחס דווקא למצרים ולא לבני יעקב; עיקר האובדן היה של המצרים, שארצם התברכה וניצלה בזכות יעקב. ברגע שמיטתו יצאה מגבולות מצרים, הדבר נחשב עבורם כאילו כבר נקבר, וזהו הרגע שבו החלה רשמית תקופת האבלות שלהם. העצירה במקום נועדה לאפשר למצרים לנהוג שבעת ימי אבלות על מי שהיה עבורם מקור ברכה והצלה [העמק דבר, אלשיך]. בחירת המיקום, בְּגֹרֶן הָאָטָד, מקום של קוצים, מסמלת אף היא את עוקצו וכבדותו של האבל המצרי [אלשיך].
יש המוצאים באמירה זו של הכנענים גם נימה של ניגוד: הם הכירו בכך שזהו אבל כבד למצרים, שאיבדו את מיטיבם, אך הדגישו שעבורם, הכנענים, אין זו סיבה לאבל או השתתפות בצער, שכן הם זכרו את הפגיעה וההרג שספגו מידי בני יעקב במעשה שכם [אלשיך].
בעקבות האירוע, המקום – שלימים הפך לעיר – קיבל את השם אָבֵל מִצְרַיִם [ביאור שטיינזלץ], ובכך הנציחה עיר גבול כנענית את ההכרה והכבוד שזכה להם אב האומה היהודית בקרב אומות זרות [רש"ר הירש]. הכתוב טורח להדגיש כי המקום נמצא אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כדי להבהיר שלמרות שמו המצרי, האתר ממוקם בארץ ישראל ולא במצרים [שד"ל]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי תושבי עבר הירדן המזרחי נהגו לכנות את ארץ כנען בשם "עבר הירדן", כמעין כינוי הדדי בין יושבי שני עברי הנהר [חזקוני].