אחרית ימיו של יוסף במצרים מאופיינת באריכות ימים ובזכות הגדולה לראות בהתרחבות משפחתו. הכתוב מתאר כיצד זכה יוסף לראות דורות המשך משני בניו, אפרים ומנשה, עובדה המהווה עדות חיה להתגשמות הברכות שקיבלו מאביו יעקב.
בביאור המילים בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים ביחס לצאצאי אפרים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדור הרביעי, כלומר בני הנינים, שכן המילה "בני" נמצאת בסמיכות למילה "שלשים" ומשמעותה "הבנים של בני הדור השלישי" [אבן עזרא, רבנו בחיי, רלב"ג, בכור שור, מחוקקי יהודה]. עם זאת, יש המפרשים צירוף זה כמתייחס לדור השלישי עצמו, קרי הנכדים [ביאור יש"ר, שד"ל].
מתוך תיאור הדורות עולה השוואה סמויה בין אפרים למנשה. רובם המוחלט של הפרשנים מסכימים כי הכתוב בא להעיד על התקיימות ברכתו של יעקב, שניבא על אפרים כי "אחיו הקטן יגדל ממנו". יוסף זכה לראות בחייו דור רביעי מאפרים הצעיר, אך רק דור שלישי ממנשה הבכור, שכן משפחתו של אפרים פרה ורבתה בקצב מהיר יותר [רשב"ם, ריב"א, רלב"ג, שד"ל, רש"ר הירש, הדר זקנים, בכור שור]. מנגד, קיימת דעת מיעוט הסבורה להפך – שיוסף ראה לאפרים רק נכדים, בעוד שלמנשה זכה לראות נינים [חזקוני]. גישה נוספת מציעה כי בשל גילו הצעיר של אפרים, נכדיו היו עדיין פעוטות בחיק אמותיהם, בעוד שניניו של מנשה כבר היו גדולים מספיק כדי שיוסף יטפל בהם ישירות [ביאור יש"ר].
התורה מדגישה גַּם בְּנֵי מָכִיר כדי לציין את ייחוסם. הסיבה לכך שרק בני מכיר מוזכרים מתוך כלל צאצאי מנשה היא שלמנשה היו בנים נוספים, אך הם לא היו בולטים ונבלעו בתוך משפחת מכיר החשובה [העמק דבר, ביאור יש"ר]. בנוסף, מאחר שלמכיר היה רק בן אחד, השימוש בלשון רבים "בני מכיר" מכוון למעשה לנכדיו [קונטרס חיבה יתירה]. אזכורו הספציפי של מכיר, סבן של בנות צלפחד, בא גם ללמד שיוסף הצדיק גידל בביתו אנשים צדיקים שמהם יצאו נשים חכמות וצדקניות [רבנו בחיי].
לגבי המילים יֻלְּדוּ עַל־בִּרְכֵּי יוֹסֵף, הפרשנים מסבירים כי משמעותן היא שיוסף קיבל אותם מיד לאחר לידתם, גידל אותם, טיפח אותם בין ברכיו וחינך אותם [אבן עזרא, רש"י, רלב"ג, שד"ל, ברכת אשר, מחוקקי יהודה]. יש המסבירים כי יוסף קירב אליו במיוחד את בני מנשה וגידלם על ברכיו מתוך אהבה יתרה למנשה בכורו [רבנו בחיי]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי המונח "על ברכי יוסף" מרמז לכך שיוסף שימש כסנדק של אותם צאצאים, והם נימולו על ברכיו [פרדס יוסף].