בקשתו של יוסף לקבור את אביו בארץ כנען נענית בחיוב על ידי שליט מצרים. עם זאת, אישור זה לא ניתן ליוסף ישירות פנים אל פנים, אלא נמסר לו דרך עבדי פרעה שעמם דיבר יוסף [ביאור יש"ר].
פרעה כלל לא רצה שיוסף יוציא את עצמות יעקב ממצרים. הוא העדיף שיעקב ייקבר בארצו, כדי שזכותו תמשיך להביא ברכה ושפע למדינה [חומש קה"ת]. משום כך, פרעה מדגיש את המילים כאשר השביעך – כלומר, לולא השבועה שבה היה יוסף כבול, פרעה לא היה מניח לו ללכת [רש"י, ביאור יש"ר, צאינה וראינה]. שבועה זו לא הייתה רק הבטחה כללית לקבור את יעקב בארץ ישראל, אלא התחייבות מדויקת להביאו אל הקבר הספציפי שכרה לעצמו [העמק דבר].
אם פרעה כל כך רצה שיעקב יישאר במצרים, מדוע לא פקד על יוסף להתיר או להפר את שבועתו לאביו? רוב הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך נעוצה במאזן אימה פוליטי ובסוד כמוס שהיה בין יוסף לפרעה. על פי חוקי המלכות במצרים, מלך היה חייב לשלוט בכל שבעים הלשונות שבעולם. פרעה אכן ידע שבעים לשונות, אך יוסף ידע שבעים ואחת, שכן שלט גם בלשון הקודש, שפה שפרעה לא היה מסוגל ללמוד בשל חוסר התאמתו הרוחנית [גור אריה, צאינה וראינה]. בעבר, פרעה השביע את יוסף לבל יגלה למצרים שחסרה לו ידיעת שפה אחת, שכן גילוי כזה היה מוכיח שיוסף ראוי יותר למלוכה ועלול היה להוביל למרד ולהדחת פרעה [מזרחי, גור אריה]. מסיבה זו, פרעה פחד לומר ליוסף לעבור על שבועתו ליעקב, מחשש שיוסף יגיב בהפרת השבועה שלו כלפי פרעה ויגלה את סודו [רש"י].
הפרשנים מציעים כמה הסברים לטענה שיוסף היה מעלה אילו פרעה היה דורש ממנו להפר את שבועתו. גישה אחת מסבירה שיוסף היה טוען כי שבועה לאב צדיק חמורה יותר משבועה למלך. במקרה כזה, יוסף היה מגלה את הסוד, פרעה היה מודח, יוסף היה מומלך תחתיו, וכך היה יכול לקיים את שבועתו לאביו באין מפריע [רא"ש, יריעות שלמה]. גישה אחרת טוענת שאם פרעה היה מכריח את יוסף לחטוא, כל הטובה שעשה עמו הייתה בטלה, וממילא יוסף היה רשאי לבטל את שבועתו לפרעה [משכיל לדוד]. דעה נוספת גורסת כי יוסף היה טוען שאם אין עונש על הפרת שבועה שאדם אחר כפה עליך (כמו שבועת יעקב), הרי שגם על הפרת השבועה שפרעה כפה עליו לא יהיה עונש [דברי דוד].
כדי ליישב את העובדה שיוסף בכל זאת דיבר בלשון הקודש עם אחיו מוקדם יותר למרות ההסכם, מבהירים הפרשנים כי יוסף מעולם לא נשבע שלא לדבר בשפה זו כלל, אלא התחייבותו הייתה אך ורק שלא לגלות את העובדה שפרעה אינו מכיר אותה [שפתי חכמים, משכיל לדוד].