לאחר הניסיון לפייס את יוסף מרחוק באמצעות שליחים, האחים עוברים להתייצבות פיזית ומלאת הכנעה מולו. המילים וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו מלמדות כי האחים לא הסתפקו רק בהעברת מסר, אלא הוסיפו על פעולת השליחות והלכו בעצמם אל יוסף [רש"י, חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. המילה "גם" אינה באה לומר שהשליחים לא היו אחיו, אלא להדגיש את הפעולה הנוספת של ההליכה האישית [ברכת אשר על התורה].
הפרשנים נחלקו מה הניע את האחים להיכנס אל יוסף דווקא באותו הרגע, מיד לאחר השליחים. גישה אחת מציעה כי האחים שמעו את יוסף בוכה והבינו שאין בלבו כעס או רצון לנקמה. הם מיהרו לנצל את שעת הרחמים, ומיד וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, כדי להוכיח את כניעתם המוחלטת ולקבל את מחילתו בעודו שרוי במצב של חמלה [שד"ל, בכור שור]. כניסתם המתוזמנת מיד לאחר דברי השליחים נועדה להעצים את מידת הרחמים בלבו של יוסף [ביאור יש"ר]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את תגובת האחים מתוך פחד. לפי גישה זו, האחים לא הבינו את פשר בכייתו של יוסף וחששו שהוא בוכה מתוך היזכרות בצרותיו, מה שהעיד בעיניהם על כך שאינו מסוגל למחול להם [העמק דבר].
מתוך תחושות אלו, האחים מצהירים וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. הצעה זו להתמסר לעבדות מתפרשת בשתי דרכים עיקריות. הראשונה גורסת כי האחים היו בטוחים שיוסף שומר להם טינה ומתכנן למכור אותם לעבדים כנקמה. לכן, הם החליטו להקדים תרופה למכה והציעו את עצמם לעבדות מיוזמתם, כאומרים לו שאין לו צורך לחשב מחשבות נקם, שכן הם מגישים לו את הנקמה בעצמם [העמק דבר].
הדרך השנייה קושרת את ההצעה לסכנת הרעב. האחים לא חששו שיוסף יהרוג אותם בידיו, אלא שיעשה להם מידה כנגד מידה. כשם שהם השליכו אותו לבור כדי שימות שם מאליו ברעב ובצמא, כך הם פחדו שכעת, בימי הרעב במצרים, יוסף פשוט יתעלם מהם ויניח להם לגווע ברעב. הצעתם להיות לעבדים נועדה להציל את חייהם בדומה לשאר תושבי מצרים, שמכרו את עצמם לעבדים לפרעה בתמורה לתבואה שחילק יוסף [קונטרס חיבה יתירה].