בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״ג

בערוב ימיו זוכה יוסף לנחמה ולשכר רב כאשר הוא רואה את משפחתו מסתעפת, וזוכה לראות לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים, כלומר נינים בני הדור הרביעי, אף שיש הסבורים שהכוונה לנכדים. התפתחות מהירה זו ממחישה את התגשמות נבואת יעקב שהאח הצעיר יגדל יותר, הגם שיש המציעים כי המילה גַּם מרמזת שדווקא למנשה היו יותר דורות. הכתוב מציין במפורש את בְּנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה משום שזו הייתה המשפחה המרכזית בשבט שממנה יצאו דורות של צדיקים. על אף שאפרים זכה לריבוי צאצאים, מודגש שדווקא בני מנשה יֻלְּדוּ עַל־בִּרְכֵּי יוֹסֵף, ביטוי המלמד שיוסף גידל וחינך אותם באהבה, אימץ אותם רשמית או שימש להם כסנדק, ובכך באה לידי ביטוי אהבתו המיוחדת לבכורו.