בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״א

יוסף מרגיע את חששם של אחיו מנקמה לאחר מות אביהם, ומבטיח: אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם. הוא מתחייב לפרנס אותם בכבוד כדי להוכיח שיחסו לא השתנה ולמנוע מהם תחושת בושה, אך נמנע מלומר במפורש שסלח להם כדי שלא ישתקעו במצרים ויזכרו לשוב לארץ ישראל. מעבר לדאגה הפיזית, יוסף מבקש לרפא את פצעיהם הרגשיים, ולכן וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם בדברים המתיישבים על השכל והרגש, תוך שהוא מראה להם כיצד ה' הפך את מעשיהם למקור של ברכה והצלה. כדי להפיג לחלוטין את פחדם הוא מסביר כי פגיעה בהם תכתים את שמו הטוב במצרים, ומוסיף כי כשם שעשרה אחים לא יכלו לגבור על רצון ה' ולפגוע בו, כך הוא כיחיד אינו יכול להשמיד אותם.