בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״ה

מתוך הבנה שהגלות תארך זמן רב, וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כולם ולא פנה רק אל אחיו, כדי להעניק לדורות הבאים ערובה וביטחון לכך שישובו לארצם. הוא מוסר להם צופן עתיק באומרו פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, שנועד לסייע להם לזהות את הגואל האמיתי שישתמש במטבע לשון זה, ומבטיח שה' יפעל כשופט כדי לתבוע את עלבונם מהשעבוד. יוסף מתנה את קבורתו בארץ ישראל במועד הגאולה, ומצווה עליהם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה, כלומר תוציאו אותי מן המקום הזה במצרים רק כאשר תגאלו. הבקשה להעלות דווקא את עצמותיו ולא את גופו השלם, נובעת מרצונו לכפר על חיי התענוגות שחי באמצעות ריקבון בשרו, וכן משום שההלכה מתירה לקבור רק עצמות בעיר המקלט שכם, שבה נועד להיקבר.