בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״ו

וַיָּ֣מׇת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים כשהוא שומר על זהותו העברית, ובכך מציב מופת לעמידה רוחנית בגלות. הרופאים המקומיים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ בתהליך שנועד למנוע את ריקבון הגוף ולשמרו לדורות הבאים. גופו וַיִּ֥ישֶׂם, כלומר הונח על ידי אחרים או על פי ציוויו, בָּאָר֖וֹן המוכר שהכין לעצמו מראש. לרוב הדעות הארון הוצב מעל פני הקרקע כפיקדון זמני כדי שבני ישראל יוכלו לשאתו ביום שבו ה' יגאל אותם, אך יש הסוברים שהמצרים השליכוהו למי הנילוס כדי למנוע את עזיבת העם. כך או כך, נוכחות ארונו של יוסף בְּמִצְרָֽיִם לאורך שנות השעבוד לא סימלה ייאוש, אלא שימשה עבור בני ישראל מקור השראה ותקווה לגאולה.