בראשית, פרק נ׳, פסוק ג׳

תהליך שימור גופו של יעקב החל מיד עם פטירתו, כאשר וַיִּמְלְאוּ־לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם מציין תקופה קצובה שבה משחו את גופו בבשמים מדי יום, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים. התקופה שבה וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם מורכבת מארבעים ימי החניטה בתוספת שלושים ימי אבל המקובלים לאנשים דגולים, מספר העומד גם כנגד שבעים הנפשות שירדו למצרים. בשונה מהמקובל, האבל נערך בארץ מצרים עוד לפני הקבורה, משום שגופו נחנט והמצרים נאלצו להיפרד ממנו בטרם יילקח לכנען, בין אם החלו לבכות מיד מתוך צער טבעי ובין אם המתינו לסיום מלאכת החניטה. אבלם הממושך נבע מתוך גינוני כבוד מלכותיים ליעקב וליוסף, אך גם מצער אמיתי והכרת תודה על הברכה שהביא עמו יעקב כשהפסיק את הרעב בארצם.