יצא לכם פעם לחשוב איך מדינה שלמה נפרדת מאדם חשוב מאוד שעשה המון טוב עבורה? כשנפטר יעקב אבינו, היה צורך לשמור על גופו לקראת מסע הקבורה הארוך בחזרה לארץ כנען. התהליך העדין הזה, שבו משחו את הגוף בחומרים מיוחדים מדי יום כדי לשמר אותו, נקרא חניטה. התורה משתמשת במילים וַיִּמְלְאוּ לוֹ, כדי ללמד אותנו שמדובר בפרק זמן קבוע וידוע מראש שהושלם, שכן תהליך החניטה נמשך בדיוק ארבעים יום. אל ארבעים הימים האלו הוסיפו עוד שלושים ימי אבל, כפי שנהוג לעשות כשנפרדים מאנשים גדולים וחשובים, וכך יצא שהתאבלו עליו במשך שבעים יום. בדרך כלל מתחילים את מנהגי האבלות רק אחרי הקבורה, אבל מכיוון שיעקב נלקח למסע רחוק, המצרים קיימו את האבל עוד לפני כן. המילה וַיִּבְכּוּ מגלה לנו פרט מרגש. המצרים לא בכו סתם מתוך נימוס או כדי למצוא חן בעיני יוסף השליט. הבכי שלהם היה אמיתי, כזה שמתפרץ החוצה מתוך רגש עמוק. הם זכרו היטב שברגע שיעקב הגיע אליהם, הרעב הכבד שהיה בארץ פסק והגיעה ברכה גדולה. הם בכו מתוך הכרת תודה עמוקה על כל הטוב שהביא איתו, והעניקו לו כבוד של מלכים.
בראשית, פרק נ׳, פסוק ג׳
פרשת ויחי
וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.