בראשית, פרק נ׳, פסוק כ״ב

חשבתם פעם איך זה להפוך ממנהיג חזק וחשוב לאח רגיל ואוהב בתוך המשפחה? המילה וַיֵּשֶׁב מלמדת אותנו שיוסף והמשפחה שלו חיו במצרים ברוגע, בשלווה ובלי דאגות. זה קצת מפתיע, כי בהתחלה האחים חשבו שהם באים למצרים רק לתקופה קצרה, אבל עכשיו הם נשארו לגור שם בקביעות. כשהתורה מספרת על המגורים של הוּא וּבֵית אָבִיו, היא מגלה לנו משהו מיוחד על יוסף. למרות שהוא היה המשנה למלך, הוא השתדל מאוד לחיות בתנאים שווים לאלו של אחיו. הוא לא רצה שהם ירגישו שהוא שולט עליהם או שהם תלויים בו, אלא רצה לתת להם תחושה נעימה ורגועה של משפחה. בסוף מסופר שוַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. השנים הרבות שחי לא מצוינות רק כעובדה, אלא כדי לספר לנו שבזכות אריכות הימים שלו, יוסף זכה לגדל את הנכדים שלו בביתו, ללמד אותם מידות טובות ולחנך אותם בדרך ישרה. יחד עם זאת, התפקיד הקשה של ניהול המדינה גרם לכך שלפעמים יוסף הפגין סמכות של שליט, ואפילו אם עשה זאת בלי כוונה, הדבר גרם לכך ששנות חייו התקצרו מעט.