נסו לדמיין רגע של פרידה מאדם שאתם אוהבים מאוד. ברגע העצוב שבו יעקב נפטר, התורה מתמקדת בתגובה של יוסף. למרות שוודאי גם שאר האחים בכו, יוסף מוזכר במיוחד בגלל הקשר העמוק והמיוחד שהיה לו עם אביו, ואולי גם כי רצה להשלים את כל השנים הארוכות שבהן היו רחוקים זה מזה.
המילים וַיִּפֹּל יוֹסֵף מתארות סערת רגשות עצומה. יוסף היה כל כך עצוב עד שפשוט קרס מרוב צער. הוא רכן אל פניו של אביו כדי לעצום את עיניו, בדיוק כפי שה' הבטיח ליעקב עוד לפני שירד למצרים.
לאחר מכן נאמר וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ. זה לא היה סתם בכי של עצב, אלא התפרצות של אהבה גדולה. אחרי שבכה, יוסף נתן לאביו נשיקה של פרידה. בדרך כלל לא נהוג לנשק אדם שנפטר, אך יוסף עשה זאת משום שיעקב היה אדם כל כך צדיק ורוחני, עד שמבחינה רוחנית הוא נחשב כאילו הוא עדיין חי, ופטירתו דמתה רק לשינה עמוקה.