יצא לכם פעם לראות אדם שמתארגן לנסיעה ארוכה מאוד? הוא מסדר את הכל בנחת, משאיר הוראות מדויקות למי שנשאר בבית, ורק אז יוצא לדרך. כך בדיוק נראו הרגעים האחרונים של יעקב אבינו. כשהוא ידע שהגיע הזמן שלו להיפרד מהעולם, הוא לא נבהל. המילים וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת מספרות לנו שיעקב סיים לתת לבנים שלו את כל ההוראות, העצות והכללים החשובים להמשך הדרך. הוא שלט לגמרי במצב, וחיכה בסבלנות עד שסיים להגיד להם כל מה שרצה.
בזמן שבירך אותם, ה' נתן ליעקב כוח מיוחד לשבת זקוף כשרגליו מונחות על הרצפה. אבל ברגע שסיים לברך, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, כלומר, הוא הכניס את הרגליים שלו חזרה אל תוך המיטה ונשכב בשלווה.
בסוף מסופר על הפרידה שלו מהעולם במילים וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. יעקב עבר לעולם הבא בקלות וברוגע. שמתם לב שהמילה הרגילה שמתארת מוות לא מופיעה כאן? חכמים מסבירים שיעקב בעצם לא מת באמת. איך זה יכול להיות? התשובה היא שכאשר אדם משאיר אחריו ילדים טובים שממשיכים את הדרך שלו ועושים מעשים טובים, זה כאילו שהוא עדיין חי וקיים איתנו לנצח.