ברכתו של יעקב לשבט אשר מתמקדת בשפע חקלאי נדיר ובאיכות יוצאת דופן של תנובת הארץ. נחלתו של השבט לא רק תספק את צורכי הקיום הבסיסיים, אלא תצמיח עושר המאפשר חיי מותרות, תענוגות ורווחה כלכלית המשפיעה על סביבתה.
המילה הפותחת מֵאָשֵׁר מעוררת דיון בקרב הפרשנים בשל האות מֵ"ם התחילית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא "מארץ אשר", כלומר מהנחלה שלו תצא הברכה [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר]. פרשנים אחרים רואים באות מֵ"ם ביטוי של השוואה לשבט הקודם שבורך, גד, ומסבירים כי ארצו של אשר שמינה ופורייה יותר מאזור המרעה של גד [בכור שור, חזקוני]. דעה נוספת גורסת כי המֵ"ם מורה על הפלגה ושפע הפורץ החוצה, שכן השמן הרב לא יישאר רק בחלקו של אשר, אלא ישווק ויופץ ממנו אל שאר הארצות [רבנו בחיי, צאינה וראינה, קרני אור]. מנגד, יש הסבורים כי הברכה אינה נובעת רק מטבע הארץ, אלא מזכותו, מהשתדלותו ומעבודתו הקשה של אשר עצמו [אור החיים, העמק דבר, אלשיך]. לחלופין, יש המפרשים שהאות מֵ"ם נוספת ואינה משנה את המשמעות, והכוונה היא פשוט לשמו של אשר [שד"ל, צרור המור].
הביטוי שְׁמֵנָה לַחְמוֹ מתייחס לתזונה ולתבואה. המילה לַחְמוֹ אינה מכוונת ללחם בלבד, אלא משמשת מונח כללי לכלל המאכלים, לתבואה ואף לארץ עצמה שמצמיחה את המזון [רד"ק, ביאור יש"ר]. השימוש בלשון נקבה במילה שְׁמֵנָה מוסבר בכך שהמילה "לחם" יכולה להופיע במקרא גם בלשון נקבה [אבן עזרא, ברכת אשר, מחוקקי יהודה], או שהיא מתייחסת למילה "ארץ" שהיא בנקבה [רד"ק], או שמשמעותה הכללית היא "דבר בריא ושמן" [שד"ל]. הפרשנים מסכימים כי הברכה מתארת שפע עצום של שמן זית, שבו היו בני השבט מטגנים ומתבלים את מאכליהם [רשב"ם, חזקוני]. שפע זה מתקשר ישירות לברכתו המאוחרת של משה לשבט אשר, "וטובל בשמן רגלו", המאשרת כי נחלתו משכה שמן כמעיין [רש"י, רד"ק, העמק דבר]. בנוסף למזון, שפע השמן שימש גם למטרה רוחנית, שכן שבט אשר סיפק את השמן הנדרש למנחות ולצורכי בית המקדש [כלי יקר, צרור המור].
החלק החותם את הפסוק, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ, מלמד כי ארצו של אשר לא הסתפקה בגידול תבואה בסיסית, אלא הצמיחה פירות יוקרתיים ומיני בשמים הראויים לעלות על שולחנם של מלכים [רד"ק, מלבי"ם, רש"ר הירש, פרדס יוסף]. באופן ספציפי, מפרשים רבים מסבירים כי מדובר בשמן זית מובחר ויוקרתי במיוחד המופק מזיתים שלא הבשילו במלואם, ששימש כמעדן קוסמטי עבור מלכים ומלכות כדי להשיר שיער ולעדן את עור הבשר [רשב"ם, העמק דבר, צרור המור, חזקוני]. שמן יוקרתי זה ניתן כמס למלכי ישראל [רשב"ם, חזקוני] או שיוצא למלכים זרים בעולם [שד"ל].
לצד העושר החומרי, הפרשנים מוצאים בפסוק גם רמזים למידותיו התרומיות של השבט. העובדה שאשר מעניק "מעדני מלך" מעידה על נדבנותו ועל מידת הכנסת האורחים שלו. אף שייתכן שהסתפק בעצמו במזון פשוט, לעניים ולאורחיו הוא העניק בעין יפה את המאכלים המשובחים והיקרים ביותר, ולא שאריות [כלי יקר, אלשיך, אדרת אליהו, פרדס יוסף]. לבסוף, יש המקשרים את השפע לחכמה ולידיעת התורה, שכן השמן מסמל את פקיחת הלב, ה"לחם" מסמל את התורה, וה"מלכים" מסמלים את תלמידי החכמים [צרור המור].