בברכת יעקב לבניו, הוא חורג מסדר הלידה הרגיל ומקדים את זבולון לאחיו הגדול יששכר. הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך טמונה בשותפות המיוחדת שביניהם: זבולון עסק במסחר ימי וכלכל את יששכר שהקדיש את חייו ללימוד תורה. הקדמה זו באה ללמד שמי שתומך בלומדי התורה ומהווה את הבסיס הכלכלי עבורם, זוכה לשכר שווה ואף קודם להם, שכן ללא התמיכה החומרית לא ניתן לקיים את הלימוד הרוחני. בנוסף, יש המציינים כי סדר זה תואם גם את הסדר הגיאוגרפי של נחלותיהם העתידיות בארץ ישראל [רלב"ג, חזקוני].
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן: המילה לְחוֹף נגזרת מהשורש ח.פ.פ, המבטא את החיכוך של גלי הים ביבשה, או לחלופין לשון חופה וכיסוי, המרמזת על מפרץ מוגן מרוחות המספק מסתור בטוח [רשב"ם, רד"ק, רש"ר הירש]. השימוש במילה יַמִּים בלשון רבים מצביע על כך שנחלתו של זבולון גבלה בשני ימים, הים התיכון במערב וים כנרת במזרח [תורה תמימה]. אף על פי שאדמתו לא הייתה חקלאית ופורייה כשל אחיו אלא אדמה חולית ומלוחה, היא טמנה בחובה עושר מסחרי רב, כגון חול המתאים לייצור זכוכית ודייג של חילזון התכלת [ספורנו, ביאור יש"ר].
וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת: הפסוק מדגיש שזבולון לא רק יגור סמוך למצוקים גבוהים מעל הים, אלא נחלתו תכלול נמל נגיש ונוח שבו אוניות יוכלו לעגון, לפרוק סחורות ולנהל מסחר שוטף [רשב"ם, דעת זקנים]. [כלי יקר] מוסיף כאן תובנה פסיכולוגית על אופי חייו של הסוחר הימי: הפסוק מציג את פיזור הנפש הכרוך במקצוע זה. בעוד שמקום מגוריו שוכן בחוף אחד, הוא עצמו נמצא באוניות בלב ים, ומחשבתו נתונה לסחורתו המפוזרת במקומות אחרים, בניגוד לחיי היציבות והמנוחה של יששכר באוהלו.
וְיַרְכָתוֹ עַל־צִידֹן: המילה וְיַרְכָתוֹ משמעותה קצה גבולו וסוף נחלתו, והמילה עַל משמשת כאן במשמעות של "עד" [רד"ק, מנחת שי]. כלומר, גבול מסחרו או תחומו הגיאוגרפי יגיע עד העיר צידון. הכתוב מציין דווקא את צידון, שהייתה עיר הנמל והמסחר המרכזית והעתיקה ביותר באותה התקופה, כדי להמחיש את היקף פעילותו הכלכלית של זבולון ואת קשרי המסחר הבינלאומיים שיפתח [רשב"ם, שד"ל, אברבנאל]. למרות סכנות הדרך, הריחוק מביתו והקרבה לגבולות העמים, זבולון יזכה להגנה ולביטחון בזכות השותפות הרוחנית עם אחיו יששכר [אלשיך].