בראשית, פרק נ׳, פסוק י׳

מסע ההלוויה של יעקב נעצר לפני יעדו הסופי והופך למוקד אבל נרחב. השיירה מגיעה אל גֹּרֶן הָאָטָד, אזור שהיה מוקף בשיחי קוצים, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בחירה במסלול זה נועדה לעקוף סכנות צבאיות ולאסוף מלווים נוספים, או לחלופין כדי לקיים את האבלות מיד עם הכניסה לגבולות הארץ. במקום זה וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד, שכלל דברי פרידה ממושכים שהתעצמו בעקבות המפגש עם קרובי משפחה מהאומות השכנות שהגיעו לנחם. יוסף קיים שם אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים עוד בטרם הקבורה, מנהג קדום שהתאפשר עקב חניטת הגופה, ונועד גם להמחיש למצרים את מעמדה הרם של משפחתו בעיני שאר העמים.