בראשית, פרק נ׳, פסוק י״ז

לאחר מות יעקב, האחים חוששים מנקמה ושולחים מסר של פיוס ותחינה הפותח במילה אָנָּא. הם מבקשים מיוסף סלח, כלומר שָׂא נָא והסר מעלינו את העוון, הן על פֶּשַׁע זריקתך לבור במזיד והן על וְחַטָּאתָם שבמכירתך שמקורה בטעות בשיקול הדעת, תוך שהם מודים כִּי רָעָה גְמָלוּךָ. את בקשתם הם מציגים תחילה כצוואת יעקב שככל הנראה בדו מליבם מתוך פחד, ואילו בחלק השני הפותח במילה וְעַתָּה הם פונים בשם עצמם. בפנייה זו הם מכנים את עצמם עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ כדי לעורר סליחה מכוח האמונה המשותפת בה', מתוך הבנה שאיבדו את הזכות להיקרא אחים. התגובה לכך היא כי וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו, בין אם מתוך רחמים על מצוקתם, ובין אם מתוך עלבון על כך שחשדו בו שהוא מבקש לנקום.