בראשית, פרק ו׳, פסוק י״ח

ה' מעניק לנח הבטחה אישית של הצלה בתוך גזירת החורבן, ומכריז וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ. ברית זו היא הסכמה ברורה והחלטה מוחלטת לשמור עליו ממי המבול, או לחלופין להגן עליו מפני רשעי הדור ולמנוע מהמזון שאגר להרקיב. הבטחה זו באה לקיים את הברכה המקורית שניתנה לאדם הראשון לפרות ולרבות, ורק בזכותה מובטח לנח וּבָאתָ אֶל־הַתֵּבָה בבטחה. הפירוט אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ מפריד בכוונה בין הגברים לנשים כדי ללמד שבזמן שהעולם חרב נאסר עליהם לקיים יחסי אישות. למרות זאת, עצם הזכרת הנשים מדגישה שמטרת הצלתם היא המשכיות המין האנושי לאחר המבול.