בראשית, פרק ו׳, פסוק ד׳

בדורות הראשונים של האנושות, בַּיָּמִים הָהֵם, חיו בארץ הַנְּפִלִים, ענקים בשר ודם שעוררו פחד, נפלו ממדרגתם המוסרית והחריבו את העולם. השחתה זו נמשכה וְגַם אַחֲרֵי־כֵן, כאשר הענקים סירבו להיכנע לעונשים מאת ה' ושרידיהם הוסיפו להתקיים אף לאחר המבול. בעלי הכוח והשררה, בְּנֵי הָאֱלֹהִים, ניצלו את מעמדם כדי לקחת בכוח נשים רגילות, בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם צאצאים עצומים בגופם אך נחותים ברוחם. הֵמָּה הַגִּבֹּרִים שניצלו את כוחם כדי למרוד בה', ונודעו כדמויות קדומות אֲשֶׁר מֵעוֹלָם. אף שההמון העריץ אותם וכינה אותם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, היו אלה אנשי הרס שאבדו לחלוטין, וכל שנותר מאותם ענקים הוא שמם בלבד.