נקודת המפנה בחייו של נח מסמנת את המעבר מסיפורו של אדם פרטי לקורות העולם כולו. לאחר שהוצגה צדקתו האישית, הכתוב פונה לתאר את תפקידו ההיסטורי בבניין האנושות מחדש, שתושתת מעתה על שלושה ענפים שונים המייצגים כוחות מגוונים באדם [ביאור שטיינזלץ, חזקוני].
הפרשנים עומדים על השאלה מדוע הכתוב חוזר כאן על הולדת הבנים ושמותיהם, שהרי המידע כבר נמסר בפרק הקודם. מבחינה סגנונית, חזרה זו אופיינית לפתיחת פרשת תולדות חדשה, והיא נועדה ליצור מבנה הרמוני [קאסוטו]. אולם, מעבר לסגנון, החזרה מדגישה כי הולדת הבנים נחשבה לנח כמעשה של צדקות וקיום מצוות הבורא. נח נמנע מלהוליד ילדים במשך חמש מאות שנה משום שחשש להקים משפחה בדור כה מושחת, וזכה לבנים רק לאחר שהחל להוכיח את בני דורו [ספורנו, רש"ר הירש]. גישה נוספת מסבירה כי נח חישב את הקץ מראש, והמתין כדי שבניו לא יגיעו לגיל ענישה בעת בוא המבול, ובכך יינצלו [אור החיים].
לגבי הצלת הבנים עצמם, הגישה המרכזית היא שהם ניצלו בזכות צדקתם האישית ולא רק בזכות אביהם. נח, כאיש צדיק, חינך והרגיל את בניו לסור מדרך הרשעים ולעבוד את ה׳, ובלעדי חינוך זה הם לא היו שורדים את האסון [רד"ק, קאסוטו].
הדגשת המילים שְׁלֹשָׁה בָנִים נועדה ליצור הפרדה בין עצם ההולדה לבין פירוט השמות, כדי לרמז שהסדר שבו הם מופיעים אינו סדר הלידה הכרונולוגי, אלא סדר המבוסס על חוכמה ומעלה [אור החיים]. ואכן, רוב הפרשנים מסכימים כי יָֽפֶת היה הבכור וחָם היה הצעיר ביותר. שֵׁם הוקדם בכתוב בשל מעלתו הרוחנית הגבוהה, ואחריו הוזכר חם כדי לשמור על סדר הלידה ביניהם, בעוד יפת נדחק לסוף משום שלא הייתה לו מעלה מיוחדת שהצדיקה את שיבוש הסדר כולו בעבורו [רמב"ן, רבנו בחיי, הטור הארוך, ביאור יש"ר].
שלושת הבנים אינם רק אנשים פרטיים, אלא אבות טיפוס המייצגים שלושה כוחות שונים והכרחיים שמהם נבנתה האנושות החדשה [העמק דבר, מלבי"ם, רש"ר הירש]. שֵׁם מייצג את השכל, ההכרה והיכולת להגדיר מושגים רוחניים. חָם מבטא את החום, היצריות, והתנועה החושית העזה, ויש הקושרים את שמו לארץ מצרים ולראשית חכמת היתוך המתכות [רש"ר הירש, אם למקרא]. יָֽפֶת מסמל את הרגש, הדמיון והנטייה לאסתטיקה וליופי, תכונות המאפיינות את העמים שיצאו ממנו, כדוגמת יוון ורומא [רש"ר הירש, אם למקרא]. מטרת הבריאה היא שכל הכוחות והנטיות הללו, על אף שונותם, ישתלבו יחד תחת הנהגה טובה ויתועלו לעשיית הישר והטוב.