התרחבותה המהירה של האנושות בשחר ההיסטוריה טמנה בחובה לא רק ברכה דמוגרפית, אלא גם את הזרעים למשבר המוסרי החמור ביותר שידע העולם, משבר שהוביל בסופו של דבר לגזירת המבול.
המילה הֵחֵל מציינת התחלה של פעולה או תהליך [אבן עזרא, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה], והמילה לָרֹב מתארת את ההתרבות המהירה [מחוקקי יהודה]. המונח הָאָדָם אינו מתייחס כאן לאדם הראשון כפרט, אלא משמש כשם קיבוצי המתאר את המין האנושי כולו [רד"ק, שטיינזלץ, ברכת אשר, קאסוטו].
הכתוב מציין במפורש כי וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. אזכור זה מעורר פליאה, שהרי מובן מאליו שללא לידת נקבות לא ייתכן קיום למין האנושי. הגישה המרכזית בקרב חלק ניכר מהפרשנים היא שתוספת זו באה להעיד על תופעה טבעית או השגחתית ייחודית, שבה נולדו הרבה יותר נקבות מזכרים. ריבוי זה אפשר לגברים לקחת נשים רבות, וכך להאיץ את קצב יישוב העולם [העמק דבר, מלבי"ם, תורה תמימה]. מנגד, יש הסבורים כי ציון לידת הבנות אינו אלא מאמר מוסגר והמשך טבעי לתיאורי השושלות מהפרק הקודם, שנועד להוות רקע לאירועים שיבואו מיד לאחר מכן [שד"ל, קאסוטו].
ריבוי הבנות הביא לעולם מציאות כפולה. מצד אחד, הוא הביא עמו ברכה ורבייה עצומה, אך מן העבר השני, הוא הכניס לעולם מריבות ומדון [תורה תמימה, צאינה וראינה]. התרבות האוכלוסייה גרמה לכך שקבוצות בני אדם שהיו מרוחקות ונבדלות זו מזו החלו להיפגש ולהתערבב [שד"ל].
מפגש זה הוביל להידרדרות מוסרית חמורה. השושלת האנושית ששמרה על צלם אלוהים החלה להתערבב עם שושלת מושחתת שפרקה עול, כאשר גברים בחרו להם נשים על בסיס יופיין החיצוני בלבד, ללא כל התחשבות במוסריותן או במוצאן [רש"ר הירש]. המשיכה העזה אחר הנשים הובילה לשטף של תאוות וזנות, אשר היוו את קו הזינוק לפשעים חמורים אף יותר. אנשים חזקים ובעלי כוח החלו לחטוף נשים יפות באלימות ובאונס, ואף לא בחלו בלקיחת נשים נשואות מתחת ידי בעליהן [רלב"ג, צרור המור]. החטאים המיניים הובילו בהכרח גם לגזל, שקר ושפיכות דמים, שכן האדם השטוף בזימה מוכן לבצע כל פשע כדי למלא את תאוותיו [ביאור יש"ר].
כך, מיד כאשר החלו בני האדם להתרבות, הם החלו גם לחטוא ולהשחית את דרכם. מציאות עגומה זו היא שגרמה לה' לקצוב את ימי הדור ולגזור עליו את גזירת הכיליון, תוך מתן ארכה של שנים רבות בתקווה שישובו מדרכם הרעה בטרם תתמלא סאתם [רמב"ן].