יצא לכם פעם לראות מה קורה כשקבוצה קטנה של ילדים הופכת פתאום להמון גדול שנדחף ועושה רעש? לפעמים זה משמח, אבל לפעמים העניינים מתחילים לצאת משליטה. זה בדיוק מה שקרה בתחילת ימי העולם. המילה הֵחֵל פירושה התחיל, והמילה לָרֹב מתארת איך בני האדם התרבו במהירות והפכו להמון גדול. כשהתורה אומרת הָאָדָם, היא לא מתכוונת רק לאדם הראשון, אלא לכל בני האדם בעולם.
התורה מספרת לנו שוּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. למה חשוב לספר את זה? כי באותו זמן נולדו הרבה יותר בנות מבנים, וזה עזר לעולם להתמלא באנשים מהר מאוד. אבל ההמון הגדול הזה הביא איתו גם בעיה. קבוצות של אנשים שהיו רחוקות זו מזו התחילו להיפגש. אנשים טובים ששמרו על הכללים של ה' התערבבו עם אנשים שהתנהגו בצורה רעה. בני האדם התחילו לבחור עם מי להתחתן רק לפי היופי החיצוני, בלי לבדוק בכלל אם יש לאדם הזה לב טוב או התנהגות מוסרית. בגלל שהם חשבו רק על מה שמתחשק להם באותו רגע, הם התחילו להתנהג באלימות. אנשים חזקים פשוט לקחו בכוח את מי ומה שרצו, גם אם זה היה שייך למישהו אחר. ההתנהגות הזו גרמה להם להידרדר גם לגזל, לשקר ולמריבות קשות.
במקום להשתמש במספר העצום שלהם כדי לעשות טוב, הם קלקלו את המעשים שלהם. בגלל המצב העצוב הזה, ה' החליט לגזור עליהם עונש, אבל הוא מראש נתן להם עוד המון שנים של הזדמנות, בתקווה שיבינו את הטעות, יתקנו את ההתנהגות שלהם ויחזרו לדרך הטובה לפני שיהיה מאוחר מדי.