הפסוק חותם באווירה חגיגית את פרשת הציווי, ומציג את דמותו של נח כמי שפועל מתוך אמונה שלמה ומשמעת מוחלטת לבוראו [קאסוטו]. על אף קיצור הלשון, הפסוק מקפל בתוכו תקופה ארוכה של עבודה מאומצת. נח טרח למעלה ממאה שנה על בניית מבנה עצום וחסר תקדים, חסר הגה, תורן או משוטים, שנועד רק לצוף. בנייה זו דרשה מסירות מוחלטת תוך התמודדות עם קשיים מעשיים וחברתיים עצומים [ביאור שטיינזלץ].
השימוש בשם "אלהים" בפסוק אינו מקרי. הכתוב סוגר מעגל עם תחילת הפרשייה, שפתחה בשם זה המייצג את מידת הדין שגזרה כליה על העולם. לעומת זאת, הפרשייה הבאה, העוסקת בהצלת נח בפועל, תפתח ותחתום בשם ה', המייצג את מידת הרחמים [כלי יקר, אלשיך].
באשר לשאלה מה בדיוק ביצע נח בשלב זה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים וַיַּעַשׂ נֹחַ מתייחסות לבניית התיבה מחד, ולאיסוף המזון מאידך. עם זאת, יש המצמצמים את העשייה בשלב זה לבניית התיבה בלבד [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, לבוש האורה], שכן הציווי על הכנסת בעלי החיים והכניסה לתיבה חל עליו רק בעתיד, עם פרוץ המבול [מלבי"ם]. מנגד, יש הסבורים כי עשייתו כללה כבר אז את הכנסת בעלי החיים יחד עם הכנת מזון מותאם לכל מין, כגון זמורות לפילים וזכוכית לנעמיות [רבנו בחיי].
הציווי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מלמד כי נח קיים לא רק את הדיבור המפורש, אלא גם את ההסברים והמסורות שנלוו אליו, בדומה ליחס שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. המילה אֹתוֹ מדגישה כי נח טרח וביצע את המלאכה בעצמו ובכבודו, ולא על ידי שליחים או על ידי בניו [העמק דבר].
הפרשנים עומדים על הכפילות לכאורה בפסוק, הפותח במילה "ויעש" וחותם במילים כֵּן עָשָׂה. הגישה המרכזית היא שכפילות זו באה להדגיש את שלמות הביצוע – נח לא החסיר אף פרט מכל מה שצווה [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה]. גישה אחרת מחלקת את הפסוק לשני ציוויים שונים: החלק הראשון מתייחס לבניית התיבה, ואילו המילים כֵּן עָשָׂה מתייחסות באופן ספציפי לאיסוף המזון [חזקוני]. יש המוסיפים כי בעוד שבבניית התיבה היה שינוי קל (ולכן נכתב המונח "ככל" עם כ"ף הדמיון), הרי שאת איסוף המזון הוא ביצע בדיוק מוחלט ללא כל סטייה, ועל כך נאמר "כן עשה" [אלשיך].