בראשית, פרק ו׳, פסוק ט׳

קורות חייו ומעשיו הטובים הם היצירה האמיתית שנותרה מהדורות ההם, ולכן התורה מכריזה אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ. הוא היה אִישׁ צַדִּיק במעשיו ובהתרחקותו משחיתות הסביבה, וכן תָּמִים, כלומר אדם שלם במידותיו ובלבו ללא כל דופי. צדקתו נשמרה לאורך כל התקופות השונות שבהן חי, ולכן נאמר שהיה צדיק בְּדֹרֹתָיו, בין אם מדובר בשבח על שעמד יחידי מול חברה מושחתת, ובין אם הדבר מלמד שצדקתו בלטה רק ביחס לרשעות דורו משום שהסתגר ולא השפיע על אחרים. בניגוד לאברהם שיצא אל העם, אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ מתוך התבודדות והזדקקות לתמיכת ה' כדי לא להיות מושפע לרעה, אך עשה זאת בהתמדה, בקרבה לבורא ולשם שמים בלבד.