בראשית, פרק ו׳, פסוק י״ט

הציווי האלוהי מבסס את המשכיות עולם החי ומורה לקחת וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר, מונח הכולל בעיקר חיות יבשה ועופות שהיו שלמים בגופם וטהורים מהכלאת מינים. כדי להבטיח את קיום המינים בעתיד, נדרש נח לקחת שְׁנַיִם מִכֹּל, המהווים לכל הפחות זוג של זָכָר וּנְקֵבָה. אף על פי שהחיות נמשכו אל המקום בדרך נס, ההוראה תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה דרשה מנח להכניסן בעצמו אל המבנה העצום ולטפל בהן בדרך הטבע. המטרה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ מטילה על נח אחריות יומיומית כבדה, ומלמדת כי בעלי החיים ניצלו אך ורק בזכותו וכדי שישמשו אותו בעתיד. הטרחה והרחמים שהשקיע נח בטיפול בחיות הם אלו שעוררו עליו את רחמי ה' וזיכו אותו עצמו בהצלה.