בראשית, פרק ו׳, פסוק י״ג

ה' מודיע לנח כי גזר הדין להשמדת האנושות נחתם סופית ובָּא לְפָנַי, כך שאין עוד מקום לבקש עליהם רחמים שכן קֵץ כָּל בָּשָׂר ותקופת החסד שהוקצבה להם הגיעו לסיומם. אף על פי שחטאי העריות קבעו את אופי ההשמדה הכולל, ההחלטה הסופית נחתמה דווקא כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, משום שבני הדור החריבו את החברה בעושק וגזל מתוחכם שנעשה מתוך בחירה חופשית ומושחתת מִפְּנֵיהֶם, ולא מתוך מצוקה. מכיוון שבתי המשפט האנושיים לא יכלו להתמודד עם שחיתות חברתית זו, ה' מתערב בעצמו ומכריז וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ, כלומר מחיקת האנושות מן העולם או השמדת בני האדם יחד עם הארץ עצמה. פגיעה זו באדמה באה לידי ביטוי בהרס השכבה הפורייה ובשינוי מוחלט של אקלים העולם וטבעו, שכן הארץ נענשת יחד עם האדם על כישלונו המוסרי.