חבקוק, פרק ב׳, פסוק ט״ו

בגידה באמון והשפלה אכזרית עומדות במוקד גינוי זה כלפי מנהיג או אומה, כדוגמת בבל או רומי, אשר מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ ומציע משתה למלכים עמיתים ולבעלי ברית כביכול. במקום הכנסת אורחים, אותו גורם מְסַפֵּחַ, כלומר אוסף ומוסיף אל המשקה את חֲמָתְךָ, בין אם מדובר במזיגת כעס ורעל אל תוך נאד היין ובין אם ביצירת חום עז בגופם, עד למצב של וְאַף שַׁכֵּר. המטרה הסופית של השקיה אלימה זו היא לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם, כדי להביא את השותים לאובדן חושים ולחשוף את ערוותם, לראות בקלונם ולנצלם, או לגרום להם להקיא לעיני כול. התנהגות זו, המאפיינת שליטים כנבוכדנאצר שלעג למלכים שבויים, משמשת גם כמשל לאויב שמתחבר לישראל באהבה אך לבסוף משקה אותם בכוס תרעלה כדי להחריבם ולשמוח במפלתם.