קרה לכם פעם שעשיתם מעשה טוב רק בגלל שמישהו הכריח אתכם, ובפעם אחרת עשיתם משהו טוב פשוט כי באמת רציתם מכל הלב? העם החליט לחזור בתשובה ולהבטיח שיהיה נאמן לה'. אבל הם לא עשו את זה מתוך כפייה, לא בגלל שהמלך פקד עליהם, לא מפחד מעונש וגם לא כדי לקבל פרס. הם עשו זאת מתוך שמחה פנימית עמוקה ורצון אמיתי לעשות את הטוב. לכן נאמר בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וכן וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ. לעשות מצווה מתוך שמחה ובלב שלם נחשב למצווה גדולה ונוספת בפני עצמה שאהובה מאוד על ה'.
בזכות הכוונה הטהורה והשלמה הזו, וַיִּמָּצֵא לָהֶם, כלומר ה' מיד ענה להם. המילה הזו גם מזכירה את המילה "מציאה", כי אפילו אם העם עשה טעויות בעבר, השמחה הגדולה שלהם במצוות עוררה את רחמי ה' והוא נמצא להם. התוצאה של המעשה המיוחד הזה הייתה שוַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב, ה' העניק להם ברחמיו הרבים מנוחה, שלווה ושלום מכל הכיוונים.