לאחר כישלון המשלחת הראשונה, המלך משגר שר נוסף עם פקודה תקיפה יותר, הבוחר להישאר בתחתית ההר ולצעוק אל אליהו, כפי שמעידה המילה וַיַּעַן המבטאת הרמת קול. עמידתו מרחוק נבעה מפחד שהוביל אותו להדגיש כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ כדי להסיר מעצמו אחריות, או מתוך חוצפה וזלזול שהתבטאו בדרישתו לאלץ את הנביא לרדת מיד באומרו מְהֵרָה רֵדָה. פנייה מתנשאת זו אל הנביא, הנחשב כמקדש ה', הובילה לעונש החמור של שריפת המשלחת באש. עונש זה נבחר משום שאנשי המלך התעלמו מנס האש שראו בעבר בכרמל, וכן משום שאליהו ביקש להטיל אימה על המלך ולעצור את שליחיו שנועדו להורגו.
מלכים ב, פרק א׳, פסוק י״א
וַיָּ֜שׇׁב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר־חֲמִשִּׁ֥ים אַחֵ֖ר וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֙עַן֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כֹּה־אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.