מלכים ב, פרק י״ד, פסוק י״א

קרה לכם פעם שמישהו נתן לכם עצה טובה והזהיר אתכם לא לעשות משהו, אבל מרוב ביטחון עצמי החלטתם לא להקשיב לו? זה בדיוק מה שקרה לאמציהו מלך יהודה. הסיפור שלנו מתחיל בכך שוְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ לעצה שקיבל להימנע ממלחמה מול ממלכת ישראל. בגלל הגאווה שלו, שני המלכים וַיִּתְרָאוּ פָנִים, כלומר הם יצאו זה מול זה לקרב מסודר ומאורגן. הקרב הזה התרחש בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה. הציון שהעיר שייכת ליהודה בא ללמד אותנו עד כמה יהואש מלך ישראל היה בטוח בניצחונו. הוא אפילו לא חיכה שאמציהו יבוא אליו, אלא נכנס מיד אל תוך השטח של ממלכת יהודה כדי להילחם שם. אבל למה בעצם אמציהו הפסיד? למרות שבתחילת דרכו הוא היה מלך טוב, לאחר שניצח במלחמה אחרת הוא עשה טעות חמורה. הוא הביא איתו פסלים של עבודה זרה, השתחווה להם, ולא הקשיב לאזהרות של הנביא ששלח אליו ה'. בגלל החטאים האלו, צבא יהודה הפסיד ואמציהו נלקח בשבי. כדי להראות את הניצחון הגדול שלו, יהואש מלך ישראל עשה מעשה שעשו מלכים חזקים בעבר: במקום להיכנס לירושלים דרך השער הרגיל, הוא פרץ פתח גדול בחומת העיר ונכנס דרכו, רק כדי להראות לכולם שהוא השליט המנצח. בסוף המלחמה, יהואש לקח איתו את כל האוצרות מבית ה' ומארמון המלך, וגם לקח איתו לשומרון בני ערובה, שהם בנים של שרים חשובים, כדי להבטיח שממלכת יהודה לא תנסה למרוד בו שוב.