מלכים ב, פרק י״ד, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שעשיתם משהו טוב רק כי ראיתם מישהו אחר עושה את זה, ולא כי באמת התכוונתם מכל הלב? מלך יהודה אכן עשה מעשים טובים, ונאמר עליו וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', אבל מיד מסבירים לנו שזה היה רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו. המלך דוד קיים מצוות מתוך אהבה עמוקה וגדולה לה', אבל המלך שלנו עשה את הדברים הטובים רק מתוך הרגל וחיקוי, בלי כוונה שלמה. במקום ללמוד מדוד, הוא בחר בדרך אחרת, ונכתב עליו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה. הוא פשוט העתיק את ההתנהגות של אבא שלו, יואש. הבעיה היא שיואש התנהג ביושר רק כשהיה מי שידריך אותו ויגיד לו מה לעשות, ובסוף חייו הוא עזב את דרך ה'. ההשוואה הזו לאבא שלו היא בעצם רמז לכך שכשעושים דברים רק מתוך חיקוי חיצוני ובלי אהבה אמיתית בלב, קשה להתמיד בדרך הטובה, ובסופו של דבר המלך עלול לחזור על הטעויות של אביו.