תארו לעצמכם מלך שצריך לברוח מהארמון שלו ולהסתתר בעיר אחרת. זה בדיוק מה שקרה למלך אמציה. לאחר שהוא הפסיק ללכת בדרך של ה', אנשים בעיר הבירה שלו התחילו להתארגן בסוד כדי למרוד בו. בתנ"ך קוראים לזה וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם. זה אומר שהם התחברו יחד, כמו קשר חזק בחבל, כדי להפיל אותו מהשלטון. כשהמרד הפך לגלוי ומסוכן, המלך היה חייב לעזוב הכל.
המילים וַיָּנָס לָכִישָׁה מסבירות לנו שאמציה ברח לעיר לכיש. למה דווקא לשם? כי לכיש הייתה עיר מבצר מוגנת וחזקה, והיו לו שם תומכים שעזרו לו להחזיק מעמד. בעקבות הבריחה נוצר מצב מאוד מיוחד: במשך שנים רבות אמציה נשאר בגלות בעיר לכיש, ובאותו הזמן הבן שלו, עוזיהו, מלך במקומו בירושלים.
אבל עם השנים, האנשים שמרדו במלך התחזקו. וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִתֻהוּ שָׁם מתאר את הסוף של אמציה. המורדים שלחו אנשים עד לכיש, ושם הם פגעו בו והוא מת. לאחר מכן, הניחו אותו על עגלה רתומה לסוסים והחזירו אותו לקבורה בירושלים. זהו סוף עצוב שסוגר מעגל, ממש כמו שקרה לאבא שלו, המלך יואש, שגם הוא איבד את חייו בגלל מרד של משרתיו.