חתימת קורות ימיו של יְהוֹאָשׁ מלך ישראל מדגישה את תוקפו ואת המערכה הצבאית שניהל מול ממלכת יהודה [ביאור שטיינזלץ]. הצירוף וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ מופיע כאן שוב, אף שסיכום דומה כבר הוזכר בפרק הקודם. כפילות זו נועדה ליצור הבחנה: בעוד שהאזכור הקודם רמז למעשיו המוסריים של המלך, הפסוק הנוכחי מתמקד בביטוי וּגְבוּרָתוֹ, המצביע על עוצמתו הצבאית [מלבי"ם].
סמיכות מותו של יהואש לניצחונו במלחמה מעידה כי הוא מת בטרם עת. עונש זה הוטל עליו משום שהתגאה בניצחונו, או בשל כוונתו להשחית לחלוטין את שושלת בית דוד. ה' המחיש זאת בכך שדווקא המלך המנוצח, אמציהו, המשיך לחיות חמש עשרה שנים לאחר מות המנצח, תבנית היסטורית המזכירה את מותו המוקדם של אביה לאחר מלחמתו בירבעם [מלבי"ם].
באשר לנוסח המדויק של הפסוק, המילה וַאֲשֶׁר נכתבת עם האות וי"ו בראשה. לעיתים נוצר בלבול בעקבות הערות המסורה המתייחסות לפסוק הדומה בפרק הקודם, שבו נכתב "אשר" ללא וי"ו. אולם ההבדל ברור: הפסוק הקודם משתמש בשם "יואש", ואילו הפסוק הנוכחי מקפיד על השם המלא יְהוֹאָשׁ, ולכן נכתב בתוספת וי"ו [מנחת שי].