לאחר הניצחון במלחמה, מלך ישראל בוזז את ירושלים ולוקח עמו שלל רב הכולל את אוצרות המקדש, רכוש בית המלוכה ושבויים אנושיים, בדרכו חזרה לשומרון.
הפרשנים מעירים כי המילה בית בצירוף בית ה' משמעותה "בתוך בית ה'".
המונח המרכזי בפסוק הוא בני הַתַּעֲרֻבוֹת, מונח הנגזר מהמילים עירבון ומשכון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בבני השרים והנכבדים המקומיים (כפי שמתרגם יונתן בן עוזיאל: "בני רברביא"). בנים אלו הוחזקו בארמון המלך כבני ערובה, כדי להבטיח שאבותיהם לא ימרדו בשלטון. מנגד, יש המפרשים [ביאור שטיינזלץ] כי מדובר בבני ערובה מעמים זרים או משבטים קטנים אחרים, שהוחזקו בחצרו של מלך יהודה.
המילים וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה חותמות את האירוע, אך הפרשנים [רלב"ג, רד"ק] מוצאים לנכון להאיר את ההקשר ההיסטורי של אחרית המלכים המעורבים ולהצביע על האירוניה שבדבר. למרות גאוותו הגדולה של יואש מלך ישראל שניצח במערכה והתרברב בפני מלך יהודה שייפול בקרב, יואש מת בסמוך לאירועים אלו, בשנת הארבע עשרה למלכות אמציה. לעומתו, אמציה מלך יהודה המשיך לחיות חמש עשרה שנים נוספות לאחר מות יואש, אף על פי שהמועד המדויק שבו התרחשה המלחמה עצמה אינו ידוע בוודאות.