מלך יהודה הולך בדרך הטוב, אך צדקתו מתוארת כחסרה ומוגבלת. על אף שוַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', מידת החיוב מסויגת מיד: רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו. הפרשנים מסבירים כי מעשיו לא נעשו בשלמות [ביאור שטיינזלץ], ואפילו בתקופות שבהן נהג כראוי, לא התקרב למדרגתו של דוד [חומת אנך]. עשיית הטוב שלו נבעה מתוך הרגל של עשיית מצוות באופן טכני ומתוך חיקוי, ולא מתוך אהבה פנימית ועמוקה לה' כפי שהייתה לדוד. משום כך, בספר דברי הימים מצוין כי מעשיו לא נעשו בלבב שלם [מלבי"ם].
במקום להידמות לדוד, נאמר עליו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה. השוואה זו לאביו יואש טומנת בחובה ביקורת ורמז לבאות. כשם שיואש נהג ביושר רק משום שפעל תחת הדרכתו של יהוידע הכהן, ועם מותו סר מדרך ה', כך גם צדקתו של המלך נשענה על חיקוי חיצוני בלבד של אביו [מלבי"ם]. יתרה מכך, ההשוואה ליואש מרמזת על העתיד להתרחש, שכן גם יואש פנה בסוף ימיו לעשות הרע ולהשתחוות לאלוהי שעיר, והבן הולך בעקבותיו גם בכך [חומת אנך].