סופו של המלך אמציה מתאפיין במרד פנימי בתוך עיר בירתו, בריחה לעיר מבצר, והתנקשות מתוכננת המהווה סגירת מעגל טראגית הדומה לגורלו של יואש, שגם הוא נהרג בידי עבדיו [אברבנאל].
וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם: מילים אלו מתארות התארגנות למרוד במלך מתוך איבה אישית [ביאור שטיינזלץ]. המרד פרץ בירושלים, שכן למרות שאמציה נתפס בעבר על ידי יהואש מלך ישראל, הוא הוחזר למלכותו בבירה [מצודת דוד]. ירושלים הייתה מקום מושבם של כוהני ה' ועבדיו, תלמידי יהוידע, וההתקוממות החלה כאשר שמעו העם את דברי הנביא כי ה' יעץ להשחית את המלך [רש"י], לאחר שסר מאחרי ה' בשובו ממלחמת אדום [מלבי"ם]. הקשר החל בהסתר, וישנה סבירות כי הקושרים הם אלו שיעצו לאמציה לצאת למלחמה מול יואש מתוך מטרה שיפול בידו. לאחר תבוסתו, המשיך אמציה למלוך בירושלים שלוש שנים נוספות עד שהמרד נפרץ והפך לגלוי [מלבי"ם].
וַיָּנָס לָכִישָׁה: אמציה נמלט ללכיש משום שהייתה עיר מבצר [ביאור שטיינזלץ], ושם מצא תומכים שסייעו לו להחזיק מעמד [מלבי"ם]. בעקבות בריחתו נוצר מצב של שלטון מקביל: אמציה מלך מלכיש, בעוד בנו עוזיהו הומלך ושלט בירושלים. שהותו של אמציה בגלות בלכיש נמשכה שנים רבות, כאשר יש הסבורים ששהה שם שתים עשרה שנים [מלבי"ם], ויש המציינים תקופה של חמש עשרה שנים [רש"י].
וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִתֻהוּ שָׁם: בחלוף השנים התעצם כוחם של הקושרים, והם שלחו מתנקשים ללכיש שהרגו אותו שם [מלבי"ם]. לאחר ההתנקשות, גופתו הונחה על רכב סוסים והובאה חזרה לקבורה בירושלים [אברבנאל].