ניצחונו הצבאי המזהיר של המלך אמציהו על אדום מסמן נקודת מפנה דרמטית, שכן ההצלחה בשדה הקרב הובילה בסופו של דבר למפלה רוחנית ומדינית. המערכה התרחשה באזור ים המלח [ביאור שטיינזלץ], המכונה בפסוק בְּגֵי־מֶלַח, כאשר ההבדל בין הכתוב למסורת הקריאה אינו משנה את המשמעות [רד"ק].
במהלך הקרב הכה אמציהו עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוחמים אדומיים. עם זאת, מספר זה מתייחס רק לחללים שנפלו בעמק עצמו. ספר דברי הימים משלים את התמונה ומתאר כי עשרת אלפים אדומיים נוספים נלקחו בשבי, הובלו לראש הצוק והושלכו משם אל מותם [רד"ק, אברבנאל]. לאחר מכן המלך וְתָפַשׂ, כלומר כבש [ביאור שטיינזלץ], אֶת־הַסֶּלַע, שהייתה עיר מבצר אדומית חזקה הבנויה בתוך סלע [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לאחר כיבוש המצודה, החליט אמציהו לשנות את שמה וקרא לה יָקְתְאֵל. יש הסבורים כי השם החדש ניתן בעקבות מאורע שהיה ידוע לאנשי אותו הדור [רד"ק]. מנגד, פרשנות אחרת קושרת את השם לאחריתה המרה של המערכה ולחטאו של המלך. לאחר הניצחון, הביא אמציהו את אלילי אדום והשתחווה להם. נביא שנשלח אליו הוכיח אותו והזהיר כי ה' יעץ להשחיתו. לפי גישה זו, השם "יקתאל" רומז לאותה עצה אלוהית ולחורבן העתידי שיקהה את שיניו של המלך [רש"י].
הרקע למלחמה זו שופך אור גם על ההמשך הישיר של האירועים וההתנגשות עם ממלכת ישראל. טרם היציאה לקרב, שכר אמציהו מאה אלף לוחמים מממלכת ישראל תמורת כסף רב. נביא הורה לו לשלחם חזרה לביתם משום שה' אינו עם ישראל, והבטיח לו שה' יפצה אותו על ההפסד הכספי. אמציהו ציית, אך הלוחמים המשוחררים זעמו על סילוקם, פשטו על ערי יהודה, בזזו רכוש והרגו אלפי אנשים. אירועים אלו, יחד עם הביטחון המופרז שצבר אמציהו בעקבות ניצחונו על אדום, הם שהובילו אותו להתגרות במלך ישראל ולצאת למלחמה נוספת שהסתיימה במפלתו [אברבנאל, רש"י].